פרק 20 | שינוי

בוקר של חמסין, עינב בסנדלים, עיניים בוהקות והיא כולה חלום, אנחנו מטפסים אל מרפסת בלב הג'ונגל להדרכת יוגה אישית ונשכבים על מזרנים דקיקים שעוצבו לבחורות דקיקות או בחורים נוכלים. בקול רך נויה מפעילה אותנו "לעבור לכלב מביט למעלה, כלב מביט לאחור ולתנוחת צ'יילד פאוז, תרגישו את הבהונות של הרגליים ואת הלשון מונחת על החיך העליונה". נויה מדריכה, עינב בתנוחת הכלב שרוצה מלא דברים, מזמזמת אוממ ונושמת מהאף ואני בכלל שוקל לעבור לתנוחת הכלב הבורח לדוכן של הרוטי. "תעצמו עיניים ותעברו לתנוחת הלוחם השלישי" איך אני אכיר את תנוחת הלוחם השלישי אם אני עם עיניים עצומות? ומה קרה ללוחם הראשון והשני אני רוצה לדעת. וחוץ מזה איך בכלל הגעתי למצב הזה שאני על הברך עם הרגל השניה מתוחה אחורה והידיים קדימה עם עינב ונויה כמו בשעת כושר עם חיה הלפרין ואורה חיון? פעם הייתי צוחק על אנשים כאלה, ממש פעם, עד היום בבוקר, אבל כנראה שאנשים יכולים להשתנות וכנראה שאפשר לשחרר קבעונות, ואיזה מוזר זה שהמצב מנוחה של הלשון זה כשהיא למעלה?

בוקר של חמסין, עינב בסנדלים, נתנה לי את ידה, לקחה אותי לים והלכתי איתה בכיף. פעם לא אהבתי את הים ולא אהבתי לבלות, תמיד העדפתי לעבוד. פעם גם לא אהבתי דגים ועגבניות והיום אני מת על חריימה ומי שחושב שהוא אותו אדם שהוא היה פעם או אפילו אתמול, טועה בענק. כל יום אני מישהו אחר עם מרחק של עוד יום ממה שצריך לשכוח, בכל יום קורים לי דברים שמשפיעים על האיש שאהיה מחר, היום הייתי אדם טוב יותר מאתמול, מחר אולי אהיה פחות. בכל יום אני מנסה לעשות משהו קטן כדי שלאיש שאהיה מחר יהיה טוב יותר, בכל יום אני העתיד של האיש שהייתי אתמול, אז אני מצליח לשתות פחות, להתאמן יותר, לשים לב למה שאני אוכל ומבין מיום ליום שהכל תלוי בי ואם אני באמת רוצה משהו* אז זה לא משנה אם האני של אתמול לא הצליח, האני של היום יכול להצליח הכל וגם אם לא, תמיד יש את האני של מחר.

*חוץ מסיגריות, זו מלחמה אבודה.

"בקופנגן לא שופטים" לימד אותי חן על ההתחלה ושמתי לי את המשפט כמוטו. אני שוחה עם אטמים של גולם, בריטיסק מאי תאי אני רק חוטף מכות ולכדורגל אני מתעקש להמשיך ללכת למרות שאני על תקן אפי הנמר. יותר קל לנסות לשנות הרגלים ותפיסה כשהעיניים סביבך לא ביקורתיות ואפילו להפך, רובן תומכות ומפרגנות. כשחבר פה מספר על הסאונד הילינג או הריברסינג שעשה השבוע אני מקשיב בשקיקה ואומר לעינב לרשום שלא נשכח, אני רק מתאר לי בארץ אם בינדר היה מספר לי שהלך לריברסינג בנשימות וחזר בתנוחת כלב ים פולני, עד עכשיו הייתי צוחק עליו וגם מסתלבט בפומבי בכל פורום אפשרי. באנו לקופנגן במטרה להשתנות, לשנות קצת הרגלים רעים ולאמץ חדשים טובים ואת זה אפשר לעשות רק עם תמיכה של כולנו אחד בשני, כנראה שהשינוי האמיתי מתחיל מלאפשר לאחרים להשתנות.

ושלא ישמע בטעות כאילו ששינוי הוא קל, יש עדיין ריבים, הבנות עדיין חצופות וכל פעם שאני נוסע לאימון זה במאמץ רב וחיפוש תירוצים למה לא ללכת. כל כמה ימים אני דופק את האני של מחר עם עוד קילו להתמודד איתו ותוקע ב kob שני כריכים יפנים ופאי לימון והאני של אתמול חוטף הרבה קללות ששתה יותר מדי אמש וזימבר לי את התכניות לבוקר. את האמת, גם הפתיחת טארוט והתקשורים עם העולם שמעבר לא מחליקים לי בגרון כמו סורבה קוקוס אבל אני לומד להקשיב, לעצור את הדאחקה מקצה הלשון ולקחת בחשבון שאולי אני זה שלא מבין כלום, ואולי זה מה שקרה ללוחם הראשון והשני, הם לא האמינו מספיק בשינוי והפסידו בקרב, ואולי בכלל נויה שלחה אותם לסבן להביא מאנצ'ים וסיגריות .

נכנסו למכונה, נסענו בדממה, ראינו חוף שיש בו עשב וצדפים, מקום נעים לשבת בו אחרי יוגה זוגית, אני לוגם קוקוס קר שפעם לא אהבתי ומזמין ארוחת בוקר דלת פחמימה. אני שומע את עצמי מזמין ובא לי לתת לעצמי סטירה, שונא אנשים כמוני, אני גם לא סומך על גברים שעושים יוגה, גברים ביוגה בלי חולצה עם יותר מדי קוביות נראים לי כמו שועלים בתחפושת בסרט מצויר שהצליחו להיכנס ללול מלא תרנגולות בטייצ שקוף עם תחתוני הודיני, אבל אני מבין שהכי קל להיות שנאן וציני ויש כאלה ששואבים מזה את הכח שלהם ואולי גם אני כזה לפעמים אז אני מנסה לפתח מודעות גבוהה יותר ולנסות להימנע מהדבקת תוויות וחשדות, זה שהוא מניאק עם קוביות בבטן בתנוחת הכלב החרמן לא אומר שהוא זומם על עינב, יכול להיות שהוא זומם עלי.