שעת ערב ומונסון דופק על האוהל של בית חב"ד בקופנגן. "השמיים בוכים על אבא" או שזו פשוט העונה הגשומה, "יתגדל ויתקדש שמיא רבא", אני נותן נאמבר בדוכן ומאחרי עומדים בשורה מקבץ "יהודים" בבגדי ים וכפכפים שכל מה שהופך אותם ליהודים זו הכיפה, ולא זאת שעל הראש. גיא עם כובע של פיטר פן, דור עם חולצה פרחונית פתוחה ורק שוהם הביא כיפה מהבית. משי לידי מרביץ גרעפס של פלטת פירות ים ומבורך נותן לו מבט, הרב דובי מסמן לי איפה לקרוא ואני רק חושב כמה חבל שאבא לא רואה את זה. אני לא בקשר טוב עם הדת ולמרות זאת כל היום עשיתי יחצנות למניין לאזכרה של אבא שלי כמו בימי המסיבות שהיתי מביא מאות אנשים רק שלבית חב"ד הצלחתי להביא רק תשע, מטוב ליבו הצטרף אלינו גם שחר שהוא הגירסה הישאלית לווין דיזל ויחד עם הרב דובי שמנהל שם את העניינים כבר היינו 11 כמו קבוצת כדורגל, הפועל בית חב"ד.
10,000 קילומטר מעל בית חבד, קצת מעל האטמוספירה, נמצאת הלישכה של אלוהים או כמו שהחברים קוראים לו, אליק. "שומע בוס?", שאל גבריאל מלאכי, סמנכ"ל התפעול, "כן גבריאל" ענה לו אליק בקול עמוק וליטף לעצמו את הזקן. "ספרתי פעמיים והם יותר מעשרה אנשים באוהל של בית חבד בקופנגן, זה בסדר, אתה יכול לקבל את הקדיש של איתי הבן של שמוליק האינסטלטור מהרצליה", "מי?" שואל אליק, מקמט את הגבות ומנסה להיזכר במי מדובר, בכל זאת הוא מכיר אישית כמעט 8 מיליארד אנשים. "נו מה יהיה עם הזיכרון שלך, איתי, ההוא מגליל ים עם הברים שחטא הרבה". "אהה אז תגיד איתי מהדאגלס" נפל לאליק האסימון. יש פרשנויות שונות למה צריך מניין, התפילה עולה גבוה יותר או חלילה אם מישהו מפספס חלק אז האחר מכסה עליו אבל לדעתי החוק התחיל כדי שיהיו עדים לתפילה ואף אחד לא יחרטט בסגנון "תרמתי בבית". אני מבין את השבעה, מבין את ה 30 יום עם הזקן שמציק על הפרצוף כדי שלא אשכח לרגע את האבל. שבוע, חודש, שנה ואתה בסדר, אני מבין שאליק וגבריאל באים ממקום טוב, רק חושב שהם קצת התבלבלו בדרך.
"תפילין כבר הנחת היום אחי?", מנהגים ומסורת זה דבר טוב ומאחד, אפילו תפילין אני מבין, מדיטצית בוקר יומית זה דבר בריא, גם התפילות, כל מנטרה בסופו של דבר מרגיעה את הנפש. לא נשכח גם את הדרכת הכלות שעשו לעינב שהיא העוגן של חיי הנישואין שלנו, הכל עם הזמן נראה הגיוני, גם לעשות ניתוח לתינוק בחדר הומה אדם ללא צורך רפואי כלשהו על ידי אדם שאינו רופא או לנשק חתיכת פלסטיק על משקוף, בסוף מתרגלים להכל אמר דודו טסה. גם שבתות וחגים אני מבין, מעבר לתחושה הנחמדה של שבירת שיגרה וחופש מהעבודה, איחולי "שבת שלום" נותנים לאנשים תירוץ להישאר בקשר עם הרחוקים יותר וערבי החג הם הזדמנות מצויינת לפגוש את כולם ולהיזכר למה אתה לא פוגש אותם יותר, גם אם אלו חגים מוזרים, לכו תסבירו לתאילנדי שיש לנו חג עם עוגיות "in the shape of our enemy ear".
"שומע בוס? גבריאל נראה מרוצה כאילו מצא את האפיקומן, נראה לי החבר'ה עושים עליך קומבינה עם המוסלמים, הם עשו הסכם מכירת חמץ פיקטיבי עם ערבי יום לפני פסח כדי שתחשוב שאין להם חמץ בארון מתחת לניילון, מה אתה אומר, נעשה להן איזה מבול טוב?". כן, אנחנו מנסים לעבוד על אליק הכל יכול שמעבר לוילון, דלת נעולה וקירות מצליח לראות אותנו מאוננים במקלחת כנגד רצונו ולדעת מה אנחנו חושבים כשאנחנו פוגשים את אשת רעינו. כדי לעבוד על אותו אחד שמסתכל לנו לתוך הסנדוויץ ומוטרד מהאור הקטן במקרר בשבת, המצאנו שעון שבת שמחלל אותה במקומנו והוצאנו אישור לעלות במעלית בימי קודש רק כי אנחנו לא לוחצים על הכפתור, אנחנו מייחסים לאליק את כל העצמה שבעולם ועדיין מנסים לעבוד עליו בכל הזדמנות, אם הייתי מאמין שאליק קיים והמצוות האלה עושות אותו מבסוט ואולי ימנעו ממנו לשרוף אותי לנצח נצחים לאחר מותי, כנראה שהייתי מבצע את כולן, מזל שלדעתי אליק וגבריאל הם רק המצאה, אבל אין ספק שאם לא, אכלתי אותה חזק.
"שומע בוס?, יש פה איזה רב שמנשנש ילדים בישיבה, ולפעמים גם בעמידה". "עזוב אותי גבריאל, אני על הטיימר פה נראה לי שניסים מאשדוד בשרי והוא אכל עכשיו פסק זמן, אני אראה לו מה זה". אני מאמין שבבסיסה היהדות באה להביא טוב לעולם, בשלב די מוקדם מישהו הבין שם שאנחנו חבורת קופים שצריכים דמות מפחידה שתעניש אותנו אם נרצח, נאנוס או נגנוב וזה בסדר, בכל הדתות המציאו דמויות חיצוניות כי ככה יותר קל, לך תסביר לבנאדם אהבל שרק הוא והמחשבות שלו בונים את ההתנהגות שמייצרת לו את "הגורל", הרבה יותר קל להגיד לו שיש קארמה או איזה אליק וגבריאל שטרם שמעו על שיטת החינוך האנתרופוסופית דמוקרטית והם יושבים למעלה ומחלקים פרסים ועונשים. בכל ריב בכביש ששני הצדדים מאחלים לשני את כל הרע האפשרי, אליק וגבריאל צריכים להחליט מי צודק ואת מי להעניש, זו חתיכת עבודה, לא פלא שהם מפספסים שואות מדי פעם ואין להם רגע פנוי כדי לטפל ברעב העולמי והסבל האנושי. רק תתארו לכם את אליק בטקס פתיחת המונדיאל כש 48 נבחרות מתפללות אליו באותו רגע ומבקשות שיתן להם את הגביע כי הם "הטובים" וישראל אפילו לא שם, יום קשה.
שומע בוס? מתו מלא חרא אנשים בזמן האחרון ונהייתה פה אווירה חצי כח, מה אתה אומר אולי תביא איזה כמה טובים?. הדת מלאה בתירוצים כמו "אלוהים לוקח את הטובים", לא אחי, הוא לוקח את כולם וכולם "טובים" אחרי מותם, עוד לא שמעתי הספד "נפרדים היום מסבא חזי שהיה חרא של בנאדם, תמיד ברח לפני שמגיע החשבון ובעט בחתולים ליד הפח". "שלא תדע עוד צער", איך אחי? לפי כל ההיסטוריה של האנושות אני אמור לדעת עוד צער עד שאני הופך להיות הצער ורק שם לא אדע יותר צער, זה מצער לחשוב ככה ואני עדיין צעיר ולצערי יש כמה ברשימה לפני, עם כל הצער. התשובה אמורה לתת תשובות והקבלה לעזור לקבל ועל כל תשובה שאני לא מקבל תמיד יש איזה אחי עם "נסתרות דרכי האל", תשובת מחץ לכל דבר בעולם, גם על הסטירה הלא נסתרת שאני הולך לתת לך, אחי.
שקט בבית חב"ד, סיימנו תפילת מנחה קומפלט עם קדיש, אשכבה וחמוצים בצד. "תישארו לערבית?" שואל הרב דובי, גיא מסתכל עלי מתחת לכובע במבט של "עבדת עלי" וגריידי מהצד עושה רעשים של "למה התנדבתי לזה". אני מגמגם לרב דובי "מבחינתי בכיף אבל לא נעים לי מהחבר'ה" למרות שגם מבחינתי יותר בכיף להתחפף משם ולאכול איזה טום יאם בגשם. "יאללה שכנע אותם תרוויח הזדמנות לעוד קדיש" שיכנע אותי שחר ווין דיזל שמעבר לגופו החסון הוא מחזיק בגוון קול שאי אפשר לסרב לו. גיא נתן לי הינהון שיאללה הוא זורם ויצאנו לדרך. במהלך התפילה שמחתי ששחר שכנע אותי, עוד חצי שעה אחרונה להקדיש עם קדיש לאבא, עוד רגע כבר אהיה אחרי עם ג'וינט אצל דור והוא יספר ויגלח אותי בלי שאשלם לו, הוא מרוויח מצווה זה מספיק לו. "קדיש!" מעיר אותי שחר דיזל מהמקומות שנדדתי אליהם, אני ניגש לדוכן, מקריא ומתרגש מהמעמד בארץ זרה בבית חב"ד שעד היום לא הבנתי למה צריך אותו, מוקף חברים חדשים, אנשים טובים באמצע הדרך שלמרות שהם "לא בקטע" באו לכבד אותי במשאב הכי יקר בעולם, הזמן שלהם. דובי ושחר הסתכלו עלי כל התפילה כדי לתקן אם אני מתבלבל וכנראה שהיינו שקועים מדי ולא שמענו שממש מעלינו אליק וגבריאל החליטו ששחר ווין דיזל בעוד פחות משבוע כבר כבר לא יהיה בין החיים, היו חסרים להם אנשים טובים שם כנראה. סוף הקדיש, "עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, ועל כל עמו ישראל, ואימרו אמן".
מוקדש לשחר קריבשוי, ווין דיזל, שנהרג בתאונת אופנוע בקופנגן ב 10/7/2024, יהי זיכרו ברוך
Comments