פרק 19 | סונגקראן

שבת בבוקר ושוב מתחילה מלחמה, אבל הפעם בקופנגן. אני במיטה חולם שאני שליח של איקאה שמגיע לבית ממול, אוכל מנגו והופך ללטאת גקו. בדיוק בשלב שעינב מחזיקה אותי הפוך מהזנב כדי שיפלו ממני כל המטבעות, היקיצה הטבעית שלי מופרת ואני שומע קולות מלחמה עמומים מהעולם האמיתי, פוקח את העיניים והאוזניים ושומע צעקות, צפצופים ובומים מהדהדים במרחב. לרוב קופנגן מאד שקטה, האנשים כאן מנומסים וכמעט ולא צועקים, לא צופרים בכבישים ורמות הלחץ והאלימות נמוכות בהתאם, אבל לא היום, היום פרצה מלחמה, מלחמה שהיתה ידועה מראש ואפילו פוזרו כרוזים לתושבי האי כדי שייערכו בהתאם. אין פה צדדים, כולם נגד כולם עד הטיפה האחרונה, מדובר בלא פחות ממלחמת עולם כי משתתפים בה אנשים מכל העולם.

אני מחליט שאנחנו מצטרפים למלחמה ויוצא על הבוקר לבד תחת מתקפה במטרה להשמיש את הסלינג הרעוע של עינב. לדעתי הפירוש לסלינג בתאילנדית הוא "סכנה", מדובר בטוסטוס בלי סיכוי לעבור טסט בשום מדינה, אליו מחובר בנעץ ארגז מתכת עם ספסלון ומעל הכל גגון בסגנון ורסאי. הסלינג ואני חוטפים בדרך מכל הכיוונים אבל מורעלים על המשימה ומצליחים לחזור טעונים בפול טנק דלק וצמיגים מנופחים. אני מעמיס לסלינג גלון מים, חמישה רובים בגדלים שונים, שבעה ג'וינטים מוכנים לשיגור, כסף לבירות בשקית אטומה למים, שתי ילדות שלי, ילדה אחת לא שלי וכולנו בלי קסדות, בלי פחד, חמושים ומוכנים להילחם. לקראת היציאה לתמרון אנחנו נפרדים מעינב הרל"שית של פיקוד העורף שנשארת בחמ"ל בבית ממול עם זירו ופירות. חלום לא חלום, מה שלא יהיה אני לא נוגע במנגו.

כבר בפינת הרחוב שלנו ראיתי אותם מחכים, עשרות אנשים חמושים שרק מחכים לקורבן הבא. אני נעצר בחריקה, מרים את הרובה הגדול מהדלי ומתחיל את הספיץ' שהכנתי מראש "זהו בנות, הגיע הרגע, זה הקרב הראשון שלנו, אני לא רוצה לשמוע בכי, אתן גיבורות ואני סומך עליכן. שכל אחת תוודא שהיא חמושה ושהרובה שלה עובד, לא משאירים פצועים בשטח, כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם!". אני רואה בעיניים שלהן שהן מפנימות, כל אחת מרימה מהדלי את הנשק המתאים ובודקת שהמחסנית מלאה ושאין מעצורים, "מוכנות?" אני צועק לעברן ברעל, "מוכנות!!!" הן צורחות לעברי כמו מיליציה ממפרץ ההרפתקאות ואני מאיץ את הסלינג אל עבר הקהל המזוין במהירות שיא של צב אחרי ניתוח בברך. בשניה הראשונה של המפגש אני חוטף יריה בצד ימין, אני מכוון לעברו את הנשק ורואה שהוא בסך הכל ילד וקופא. אני קופא כי החבר המניאק של הילד שפך עלי דלי של מי קרח בהפתעה, אני יורה בו את כל המחסנית עם המים ונותר לא חמוש. אני מסובב מבט אל הבנות ורואה את הגדולה במצב כריעה מרססת חבורת זקנות בניגוד לאמנת ז'נבה בעוד הקטנה וחברה שלה עם הידיים על הראש מראות סימני חולשה. אני לוקח את הרובים של הקטנות אחד בכל יד ומרסס את הקהל בהילוך איטי תוך כדי שאני חוטף מכל כיוון וצועק "I'm tony Montana! You fuck with me, you fucking with the best"

הפסדנו את הקרב אבל עדיין לא את המלחמה, כל הרובים בדלי עם מחסניות ריקות והקהל מקיף את הסלינג וצובע לכולנו את הפנים בלבן ואדום לאות ניצחון. אנחנו ממשיכים מושפלים אך נחושים לקראת הקרב הבא, אני מחפש שטח בטוח ועוצר בצד הדרך לחידוש תחמושת ושיחת עידוד לצוות. אני ממלא מים מהגלון לדלי וכולנו מממלאים מים ומתחמשים עד הטיפה האחרונה. אני נותן לגדולה אות גבורה ומעמיד את הקטנות למשפט שדה על הפקרת נשק והן מקבלות עונש סמלי של קיצוץ בתקציב של השוקו. שבוע שלם אני עובד איתן באימונים ועכשיו הרגע שלהן להוכיח לי ממה הן עשויות חוץ מממתקים.

אנחנו מתקרבים באיטיות אל הזירה המרכזית, שוק הפנטיפ בטונגסלה. בצידי הכביש חטיבות לוחמים שמורכבות מאנשים מכל הגילאים, הסוגים והמינים והמכנה המשותף הוא שכולם יורים עלינו. כל כמה מטרים אנחנו נתקלים במחסום מאולתר ונאלצים לעצור ולחטוף ארטילריה כבדה וצבעים נוספים על הפנים ללא יכולת להתנגד. אנחנו מגיעים אל הרחוב הראשי, אני מעכל את גודל האירוע, מחנה את הסלינג ומודיע לבנות שמרגע זה אדם לאדם זאב, אני שופך עליהן את שארית המים שבדלי, לוקח את הרובה הגדול שעובד הכי טוב ומסתער החוצה אל הקהל המוטרף.

זהו הסונגקראן, מלחמת מים ואלכוהול שמציינת את המעבר האסטרולוגי לשנה התאילנדית החדשה, הרחוב הראשי וסימטאותיו מלאים באנשים שיכורים ושמחים שנלחמים בכל הרצינות במלחמת מים ענקית ומשוגעת. רמקולים ענקיים בכל מקום וכולם רוקדים וצוהלים בלי הפסקה. בתנועת אצבע משולשת ליובש באי מונח מחוץ לכל חנות צינור עם מים זורמים בלי הפסקה ועשרות מיכלים עם קרח לשימוש וחימוש הלוחמים עם רובי מים הצבעוניים. ילדים וזקנים בלי שיניים שופכים מים קפואים על כל מי שעובר, תושבים תאילנדים עם פליטים בורמזים ותיירים מאמריקה רוקדים על משאיות יחד כמו במצעד הגאווה, ישראלים ואיראנים מעבירים ג'וינטים ברחובות ומנסים שלא ירטבו מהדלי של האוקראיני והרוסי שחומדים לצון. הרכבים והאופנועים חוטפים מים וצבע מכל עבר ואף אחד לא מתעצבן, כולם צוחקים ונלחמים חזרה. לאן שלא תושיט את היד תמצא בירה קרה או פאד קא פאו חם שחלילה לא תהיה רעב או צמא. אף אחד לא יקרע במחירים רק "כי חג" וכל מקום יזמין אותך לרקוד אצלו גם אם לא תקנה כלום. אין מחסומים ואין בידוקים, ההתראות היחידות הן על בלוני מים בגיזרה הדרומית והשוטר שסיפר לי את זה היה השוטר היחיד שראיתי בכל האירוע והוא לא הספיק לסיים את הסיפור כי חבורת הולנדים ריססו אותו עם הרובי מים הכי יקרים בלזאדה והוא עף באמצע המשפט עד הדוכן של הרוטי, נחת רטוב, לא התעצבן והזמין לעצמו אחד עם נוטלה ובננה.

"יאללה לאינפיניטי" צועק אלי חן סחוט מים מתוך ההמולה. בזווית העין אני רואה ילד מכוון אליו אקדח מים לעין, אני מגבה על חן וצולף לילד 2 מתזים מדוייקים לתוך האוזן. "אינפיניטי" אני מסמן לו עם האגודל שיבין שהבנתי ומשלם על ההירדמות בשמירה בדלי מי קרח על הגב ומזדקר כמו חתול בקרב. אני מאתר את הקטנות ודג אותן מבריכה מאולתרת בחנות ירקות עם שתי ילדות סיניות וילד אפריקאי, את הגדולה אני מוצא רוקדת היפ הופ עם חבורת שוודיות נאות בבגדי ים ונשק באוויר כמו שלוחה צבאית של ערוץ החיים הטובים. תחת מטר כבד של מים, צבעי חג ואלכוהול אני פותח ציר תנועה לכיוון הסלינג, אני והגדולה צועדים גב אל גב ופתאום אני רואה את עינב מתחבקת עם סאן הבורמזית ומבקשת מספרדי חתיך מדי לצלם אותן, בשארית כוחותיי אני מנסה לצעוק אליה "אינפיני..." ונשטף בגל מים שסוחף אותנו עד האינפיניטי, בר עם בריכה שבו המשכנו לשתות ולהילחם עד השקיעה.

הגיעה החשיכה וצריך לחזור הביתה, אנחנו סחוטים מעייפות ומים ובסלינג אין את הלוקסוס של להירדם בדרך, מי שנרדם מתעורר מתגלגל בכביש. הרחובות אחרי מלחמה, הכבישים רטובים וצבועים ושברים של רובים זולים מפלסטיק זרוקים בצד הדרך לצד הצעירים הבריטים שמתאוששים מהרום המקומי. כולנו מעכלים את החוויות ומתמודדים עם טראומת הקרבות והחוטינים שנחשפנו אליהם היום כשלפתע מתחילה מתקפה חדשה מכיוון מזרח, תותח ענק יורה כמויות קצף לא הגיוניות בצורה מסוכנת היישר למרכז הכביש בזמן שילדים, אופנועים ורכבים רוקדים בתוך חצי מטר של קצף בחושך לרקע מוזיקה בעצמת צונאמי. חוסר הבטיחות קרץ לי, מיד עצרתי את הסלינג ופרקתי לתוך הקצף הלבן חוליית אלפיניסטיות להתפרעות עם קצף בעיניים וירי חסר אבחנה לכל עבר. אחלה מלחמה לקינוח זאת היתה, חזרנו לסלינג הצבאי שלנו מוקצפים כמו עוגת קפולסקי ורטובים כמו הלמטה של הבקלוואה בתקווה שנשארו מים באי כדי להתקלח. מתוך השקט של הנסיעה האיטית אני שומע את הקטנה "אבא, אני רוצה שכל שנה נבוא לחג הזה". "אני מבטיח לך ילדה שלי קטנה, שזו לא תהיה המלחמה האחרונה".