היום יום הולדת, חשבתי כמעט על כל הפרטים, 7:45 בבוקר והגדולה מעירה אותי בלחישה מנסרת חלומות, "אבא, הפרחים". יום הולדת אבל בוקר ואני לא מי יודע מה נעים ומה נחמד, יוצא בלי קפה כדי לגלות שהשארתי את המפתח בטוסטוס כל הלילה ואין מצבר. אני עולה בייאוש על הסלינג של עינב, חוטף את הגשם שהצטבר על הגגון ויוצא לדרך רטוב ועצבני. הכביש מופתע לראות אותי בשעה כזאת והוא משגר אותי ואת הסלינג אל חנות הפרחים בטונגסלה, אני נכנס עם תכנית לרוקן להם את החנות, רואה את המחירים ויוצא עם זר אחד. עצירה הכרחית בסבן אילבן להתאים לה אייס קפוצ'ינו לזר, אני עומד בתור בנימוס מזוייף מלווה במחשבות על לחסל את כולם כולל הקופאית שלא באה לי טוב, חוזר הביתה עם הקפה והפרחים היישר לטקס יום הולדת שבסיומו עינב הודיעה שהיא יוצאת מהבוקר למסיבה שמתחילה רק בערב ונשאר לי רק לטפל בהכל לבד ולהצטרף אליה בשקיעה. בת אלף אבל יותר טוב אני אוכל לעבוד במקום לחגוג, מוריד את הבנות בזמן לבית הספר, סוואדיקה, בוקר טוב, אללה מעאכו, מתקשר למחליף המצברים המקומי, הוא מתזמן שעתיים ומספר לי שיש ארבעה מצברים בתור לפני, מעודד מזה שאני לא הסתום היחיד אני משחיל ללוז נסיעה לסופיה העורכת דין המפחידה, מגיע, מחכה בשקט לתורי, מנסה לקלוט בינתיים מילים בתאילנדית, נראה לי שאואן זה שמן אבל אני לא בטוח. אחרי חצי שעה של חששות, "מיסטר איתייייי" אני שומע צעקה מלחיצה מתוך המשרד ומקבל פלאשבק מחדר המנהלת ביסודי, באותו רגע מצלצל הטלפון "החלפת מצבר קופנגן", סעאמעאמק, פה בניגוד לארץ באים לפני הזמן. אני מת מפחד להבריז לה אבל אין ברירה, עינב מחכה לי בצד השני של האי ואני חייב את האופנוע הזה תקין. "סורי סורי מיי מאמא ניד מי" אני הולך על הרגש ונעלם לה כמו פומיקי בנגרייה של מר אדר, טס עם הסלנג הרוטט ומגיע יחד עם המצברן, "סוואדיקאפ, קפונקאפ, 750 באט, קראב".
השעה 13:00, אני מושקע ביום הזה לפחות 2500 באט ורק התחלנו, אני צריך עוד לעבור בחנות סודית לקנות ממתקים למסיבה וזה לפני טקסי בואט ולפני שהתחלתי לשתות אז אני מוסיף למשימות כספומט צהוב כי הוא הכי נדיב. הערכת מצב, עינב כבר שיכורה עם חברה בוואי נאם ויש לי עוד שעתיים עד לאיסוף הילדות אז אני אוזר אומץ ומחליט לחזור לסופיה. חצי שעה המתנה, מים קטן ו 11 סיגריות עד ששמעתי שוב "מיסטר איתייייי". בתיזמון רחוק ממושלם הטלפון שוב מצלצל והפעם "TON בונה בריכות", אני מגמגם לסופיה במבטא תאילנדי "וואן מינט פליז, סורי סורי" ועונה לשיחה, אחרי הכל בריכה בראש הרשימה. "איי אם היר, וור אר יו?" TON נשמע כועס, המוח מתנתק ואני שומע זימזום ומרגיש סחרחורת, מסתכל בשעון שאין לי ומבין שאשכרה יום שלישי היום והוא אמר שמגיע להתחיל. "סורי סורי מיי פאפא ביג פרובלם" אני ממלמל לסופיה תוך כדי ריצה החוצה כמו האופנובנק אחרי מבצע.
דחפורים ופועלים מחכים לי בחצר עם מנועים דולקים, אני מגיע כמו משה רבנו ומסמן עם האצבע על חלקת האדמה הקדושה, אני לא מספיק להדליק סיגריה וכבר מתחילים לחפור לי מכתש בחצר, אני רואה את הדחפור מתקרב לבריכת הדגים המאולתרת, אני נזכר בזהבי שמסתתר שם ובהבטחה שנתתי לניפאפאן שאשמור עליו ואני קופץ מתחת לטרקטור בסגנון מתנחל בפינוי בגוש קטיף, משם זה מסלים למסננת וסיר מהמטבח, משקפת של הבריכה ואני יוצא לדיג של דג הזהב שקיבלתי בירושה מהדיירת הקודמת. תוך כדי מסע הדיג אני מגלה שיש עוד דג מנקה חרוץ בקרקעית ואני מחליט בכל הגזענות לקרוא לו בוריס. Ton מצלם את האירוע כדי לשלוח לחברים שלו אואן בתוך בריכת דגים. הדגים בדלי, אני מסתכל לזהבי בעיניים ומקווה לקבל ממנו כמה משאלות כשהטלפון שוב מצלצל, אולי זהבי הזה רציני וזאת אראלה אבל לא, זאת עינב שיכורה מזכירה לי שתכף 15:00 וצריך לאסוף את הבנות מבית ספר. כולי רטוב עם כתמי בוץ וריח של דגים אני אוסף את הילדות בסגנון 669 ולא נותן לאיראני לראות אותי ככה כדי לא לפגוע בדעת הקהל העולמית. חצי שעה מספיקה בדיוק להאכיל אותן בסבן אילבן, להקפיץ את הקטנה הביתה להשגיח על Ton ולהמשיך להוריד את הגדולה בשיעור אנגלית, על סופיה ויתרתי ואני חוזר להכין תיק למסיבה, מעמיס 5 קופסאות סיגריות, ריזלה, מסטיקים ומגבת, יוצא החוצה, נותן כיף לton, זורק כמה פירורים לזהבי ובוריס וטס להחזיר את הגדולה מהחוג.
השעה 16:30, אני חוזר ומיי הבייביסיטר כבר כאן עושה דחקות עם הקטנה והחתול כמו סרטון יוטיוב תאילנדי, אני מצרף להם את הגדולה ורוכב לעבר ההאדרין לתחנה האחרונה לפני המסיבה. חנות ממתקים כזאת לא ראיתי, חמוצים, חריפים, מתוקים מכל הסוגים. הכנתי לנו שקית מעניינת, הזמנתי לנו שמיים כחולים עם כוכבים, הרמתי בוהן ותפסתי טקסי בואט לכיוון המסיבה. הגלים חיכו בסבלנות עד שנכנסתי לסירה הרעועה והתחילו להתחרות מולי מי יישבר ראשון. הקיא כבר עולה אבל אני רואה את החוף מרחוק ומרגיע את הבחילה. עוד גל נשבר לפניי ואני שומע פיצוץ קטן ואז שקט ולאחריו צעקות בתאילנדית, אני מוצא את עצמי מחזיק את הפרופלור בלב ים בזמן שהקברניט והנווט, או במילים אחרות, שני הנערים היחפים בלי החולצה, מנסים לחתוך עם השיניים רשת דייגים שהסתבכה כמו שרק רשתות ועבריינים יודעים להסתבך. הכל הגיוני פה והכל בסוף קורה אז פתרנו יחד את הבעיה ויצאנו שוב אל הדרך מגובשים ומחושלים, אני מת כבר להגיע לעינב ולוואי נאם, בשבילנו זה כמו סוד ישן חדש, לגעת במשהו קצת מושלם.
השעה 18:00, 7000 באט כבר התאדו והשעון של מיי דופק על 200 לשעה ברקע כמו דפיקות לב, שעת שקיעה והכל נראה כמו גלויה חוץ מהבחילה והמשקל של הארנק, הסירה מתקרבת אל קו החוף הפראי והבודד, עינב והחברה מחכות לי כמו טום הנקס ווילסון אבל בסרט הזה הן לא עובדות בפדקס אלא בלזאדה. אני קופץ למים עד הברך, הממתקים כמעט נופלים מהמחבוא החמים אבל ניצלים ברוח קארמה ובניחוח אפרוחים. האיחוד המרגש עם עינב, כל כך משגעת, באה בלי פחד, לקחה אותי כ-כה, דמעות וחיבוקים בסלואו מושן ואנחנו מתפרשים על הלונג ומנשנשים ממתקים עם חיים החוקר, שניים חן חמודים ואחת דיקלה מלכה של העולמות, משם מתחילים במעגל לחוגה, להסתובבה כל היום, לשבת ולקום, רק ביום הולדת, רק ביום הו-ל-דת.
השעה 4:00 לפנות בוקר, עינב יושבת על המדרכה של הסבן אילבן ומפרקת טוסטים, אני מפשפש את המטבעות האחרונים מהיום הזה ומנסה לגרד מהם עוד טוסט. החברים נסעו, הסירות עגנו והממתקים חוסלו, הגיע הזמן לחזור לשחרר את מיי לפני שמדווחים עליה כנעדרת, מעניין מה היא תעשה עם כל הכסף. פתאום בין גלי קור וחום תוקפים אותי געגועים ורגשות אשם שהשארתי את שתי האהבות שלי לבד בבית כל כך הרבה זמן, זה לא אחראי, עברנו יום מטלטל וקמנו מוקדם, הבריכה זה חתיכת מהלך ושינוי להסתגל אליו וכמובן שזו היום הולדת של עינב והם לא חגגו איתנו. אני חוזר פנימה לקנות להם משהו קטן על השעות הרבות שהיו בלעדיי, מעמיס את עינב המוארת ויוצא למסע הביתה שטוף גוד פילינגס וגעגועים.
השעה 4:30, "סוואדיקאפ, קפונקאפ, 2400 באט, קראב", אני נפרד ממיי, כבר אמצע הלילה, חשבתי אולי כדאי לישון, אבל משהו תקוע, תקוע עמוק בתוך הגרון אז אני לוקח את השקית עם ההפתעה וצועד אליהם בשקט כדי שלא יתעוררו, מפורר את הלחמניה, "זהבי, בוריס, התגעגעתי, בואו לאכול".
Comments