מר חלפיניו על הקו, הוא מחכה כועס במערכת, תכף נסגר העיתון של מחר והגלופות צריכות לעלות למכבשים, הוא לבוש חליפה חומה ומעשן מקטרת מתחת לשפם שלו. עד עכשיו עמדתי בזמנים שלו בין איגרוף לשחיה, במתיחות אני כבר דקה משפגט ומגלה שהכל פה מתגמש, גם הזמן והדד ליין. חודש מהטור האחרון, כל פעם שאני יושב לכתוב צץ משהו חשוב יותר כמו עוגה במקרר או מים בבריכה. "כותב צריך דד ליין אחרת הוא ימצא כל סיבה שבעולם לדחות את הכתיבה" רן שריג הכניס לי את המנטרה הזאת לראש והקפדתי לייצר לעצמי דד ליין לעורך דמיוני, משום מה קוראים לו חלפיניו.
דד ליין דוחף אותנו קדימה וגורם לנו לפעול, כמו שקורה לכל דמות בכל סיפור או סרט, אם לליאם ניסן לא היו חוטפים את הילדה והיו לו 24 שעות לפני שהיא נמכרת לשייח ערבי כנראה שכל הסרט הוא היה יושב עם צ'יטוס על ספה, מחכה שהילדה תחזור מצרפת עם בגט וצופה בסרט על מישהו שכן קרה לו משהו עם דד ליין. הדדליין של מר חלפיניו לא באמת מלחיץ אותי, חודש לא כתבתי טור ורק הודעה נוגה מליטל "מזמן לא העלת טור" הזכירה לי את מר חלפיניו, רן שריג והפאקינג דד ליין. "עדיף ליצור משהו בינוני ולהיות שמח" אמר טל מנקס ולא שכח לסיים ב"גם ככה לאף אחד לא אכפת". אז יאללה, קבלו טור בינוני ומר חלפיניו יהיה שמח.
גם להירשם לסדנה לעוד שבועיים בשבע בבוקר זה לייצר לעצמי דד ליין שאני חייב לעמוד בו ולהיות ער וארוז לסדנה לא משנה מה עשיתי בלילה שלפני ובעצם לכל בר שפתחתי היה תאריך דד ליין ולכל מסיבה שאירגנתי הייתה שעת פתיחת שערים שעד שהיא מגיעה הכל צריך להיות מוכן אחרי ביקורות רישוי ותידרוך צוותים.
זה טור על מעבר לתאילנד אז חייב למצוא את ההקשר לדד ליין ולא כל כך מוצא. חוץ מזמני העזיבה של המעבורות כל הדד ליינים פה אלכסוניים ומשאירים מרווח לתנועה ונשימה. את האמת, גם המעבורת תחכה קצת אם יתעכבו ואין אווירת "ממהרים רצח למשרד או לבסיס" כי כולם בדרך לקו-כלשהו, קשה להיות על קוצים כשאתה בדרך לקו-טאו לצלול עם צבי ים, אלא אם דורכים על קיפוד ים ואז זה ממש על קוצים. באנו לשנה אבל את הדד ליין מתחנו עד שנה וחצי "הגדולה תתחיל חטיבה רק בארץ!" אני ממשיך להגיד בנחרצות אבל לא באמת מבין למה זה כזה חשוב, אני בחטיבה בארץ למדתי לעשן, לראות פורנו ולשים משחת שיניים על חצ'קונים, יש כאן באי לא מעט אנשים שבאו לפני כמה שנים ל"גג שבועיים" או "עד כיתה א של הקטנה" שעולה השנה לכיתת נינג'ה, המקבילה של כיתה ג' בארץ.
שבע בערב וזו שעת השין של מסיבת המימונה שלי ב wave sunset . אבני הדרך לדד לליין כבר בוצעו, הדבש והחמאה מפוזרים בשפע על הבר וכל הקוקטיילים כבר רקוחים, אחד קוקטייל אמיליה בלתי מנוצח, אחד מאסיליו ואחד חוף השרון על מיץ אבטיח וסמבוקה שזה הכי קרוב שמצאתי לערק. E (אי) המנהל מתדרך את צבא הבורמזים שלו ואריאל נראית רגועה מדי יחסית לאחת שתפח לה מדי הבצק והתחברו לה כל הכדורים שכידררה מהבוקר בחום אימים. O (או) הבעלים טועם מהקוקטיילים ואני מוכן כבר עם פלייליסט מימונה ממוקסס של זרחי ובעיקר מזיע מכל נקבובית וחריץ. אני מחליף לגופיית ערב, זאת שלא רשום עליה סבן אילבן, ותוך 23 שניות היא ספוגה כמו הקודמת, O מסמן ל E עם העיניים לכיוון שלי ואז לכיוון המקרר, אני מתחיל לחשוש מקנוניה אבל מבין שהם הכניסו אותי לרשימת ה V.I.P ואני מקבל מגבת קרה מתא סודי במקרר ששמור לאנשים עם שם של אות באנגלית. מהיום אני I בשבילכם. חצות הליל ואני שיכור מת מסמבוקה בשילוב סאנגסום תאילנדי אכזרי ובאמפים מכל הבא לאף. הסו שף של אריאל, ליידי בוי בורמזית, מכינה את המופלטות משאריות הבצק האחרונות כמו סבתא מרוקאית לצלילי "נשבע לך לא בוגד, בחיאת עיוני לא בוגד", הרחבה מפוצצת ישראלים שבודהה יודע מאיפה באו אבל כנראה שמימונה עם מופלטות חופשי בקופנגן זה קונספט מנצח. במרכז הרחבה שיכורים ומבסוטים רוקדים E, O, I, K, ועוד כמה אותיות שותים מים עם אותיות והקראחנה בחלל, השמועות מספרות שיצאנו ב 3 ועוד עצרנו לפרק טוסטים בסבן, אם לא הסטורי של עינב לא הייתי מאמין שזה באמת קרה. בדרך חזרה נשבר הלב מהפרידה מרונן ושחר וכנראה שהמסך של המחשב גם לקח את זה קשה כי הוא נשבר גם.
שבע בבוקר והגדולה נכנסת לחדר השינה שלנו "אבא מישהו דופק לי בחלון של החדר". אני קם עצבני לפרק את מי שמעבר לחלון, ישנתי אולי 3 שעות ואני מרביץ עדיין גרעפסים בטעם סמבוקה אבטיח ויש לי זרמים בגב שמדווחים על קצר במערכת העצבים. "יאללה קום קום הסירה יוצאת בשבע וחצי מצ'אלוקלאם" אומר לי עמית ואני המום להיזכר שהסדנה הזאת שקבעתי לפני שבועיים ושכחתי ממנה, היא ממש עכשיו. סדנה לצלילה חופשית בsea rock , שעה של הפלגה מצ'אלוקלאם שבה הקאתי פעמיים ורציתי למות כל דקה עגולה. אם דריה המדריכה לא הייתה טיל שיוט רוסי כנראה שהייתי פורש על ההתחלה אבל הכנסתי את הבטן ועשיתי כמיטב יכולתי בין הקאה להקאה. 6 נשימות עמוקות, סחרחורת, צלילת ברווז, וחוזר חלילה. עמית גם מפגין קצת סימנים של חולשה, מחזיק את הבטן ומלבין קצת יותר מהגירסה המקורית שלו. אני מרגיש כאילו בתוך הבטן שלי שני סנאים רבים על אגוז והלחץ באוזניים מטשטש אותי סופית, לא מעניינים אותי הדגים והאלמוגים אני רק רוצה קרקע יציבה וכרית, אמן שאני אלמד מזה לקח לפחות אני אומר לעצמי בדרך חזרה בזמן שדריה גוערת בי ששתיתי לילה לפני צלילה. כל הדרך עמית ואני מביטים לאופק לנקודה יציבה כדי לא להקיא ומפנטזים על שנ"צ ולשכוח מזה. מגיעים לרציף ואני מודה ליקום שזה נגמר. "שבוע הבא סדנת השלמה?" דריה שואלת במבטא סקסי "בטח" עמית ואני עונים יחד עם חיוך דבילי.
הדד ליין הוא לבצע משימה מסויימת עד זמן מסויים, או לחלופין להפסיק פעולה מסויימת עד זמן מסויים בדיוק כמו במשבר 2023 המפורסם שבו עינב הודיעה לי שתקופת החגיגות הגיעה אל הדד ליין שלה ואני כבר אחרי זמן פציעות עמוק בתוספת זמן. דד ליין הוא לא רק כדי שנצליח לעמוד בזמנים ולהגיש את העבודה או לפרסם את הטור בזמן, דד ליין מוציא מאיתנו לפעמים את הבלתי אפשרי וככל שמתקרבים אליו אנחנו מגלים בעצמנו יכולות חדשות. הדד ליין הוא לחץ, הלחץ הוא אדרנלין ואדרנלין הוא הסם החזק בעולם שמוציא מאיתנו קסמים, לפעמים כשאני ממהר אני סופר שניות, יש לי עד 99 להתלבש ולהגיע לטוסטוס, דד ליין שבסופו לא קורה כלום אבל הוא מכניס לקצב.
אז הנה יש טור, ארוך מדי, בינוני במקרה הטוב, אבל טור, עמדתי בדד ליין של מר חלפיניו, עבר רק חודש, לא נורא, אולי זה אומר שממש טוב לי כאן ואני עסוק בפעילויות, ספורט, חברים זמן משפחה וזמן רומנטי, או שאני סתם שמן עצלן שמעשן מלא באנגים ודוחה כל מה שרק אפשר כמה שרק אפשר. למה לעשות משהו אם הוא לא דחוף? עדיף לחכות ולעשות אותו כשהוא דחוף רצח.
Comments